"במשך מיליארדי שנים, כל החיים התקיימו רק במים. בערך מלפני 365 מיליון שנים, יצורים חיים שוכנים גם על פני היבשה. החיים בשתי הסביבות האלה שונים באורח קיצוני. הנשימה במים תלויה באיברים שונים מאוד מאלה המאפשרים נשימה באוויר. הדבר נכון גם לגבי ההפרשה, האכילה והתנועה. נדרש לשם כך גוף מטיפוס חדש לגמרי. החיץ בין שתי הסביבות נראה כמעט בלתי עביר, אבל מה שנראה לכאורה בלתי אפשרי, למעשה הוא שהתרחש." הדג שבתוכנו / ניל שובין
כולנו יצורי מים, נוצרנו בתוך הרחם האנושי, בסביבה מימית. ויצאנו מתוך ההגנה, וההכלה של הרחם האימהי. עובר שגדל ומתפתח בתוך הרחם נמצא בתנאים תומכים ומכילים אור מעומעם כמעט חושך, חמימות בטמפ' קבועה של כ- 36 מעלות, קולות קבועים נעימים ומונוטוניים, מיעוט גירויים, עיטוף קבוע ומתמיד, גבול שומר מפני פגעי החוץ וסיפוק צרכים מלא. העובר מתפתח במשך 9 חודשים של ציפה בתוך מים, במהלכם הוא לומד ורוכש מיומנויות רבות: חוש המישוש מתפתח בשבוע 8, חוש הטעם וחוש הריח מתפתחים החל משבוע 15, חוש השמיעה מתפתח בשבוע 16 , חוש הראיה מתפתח לאורך ההיריון ומסתיים בשבוע 32, תחושת כאב אצל עוברים כבר משבוע 20, יכולת זיכרון משבוע 24. ניכר כי התפתחות העובר הינה למידה מתמדת, העובר הינו יצור לומד.
מה לומד העובר מהמרחב המיימי?
במקביל להתפתחות הגופנית לומד העובר את החוויה המימית, היותו מוחזק בתוך מים, צף בתנועה גלית מתמדת, עטוף, מאוזן, מווסת ובטוח. כלל חוויות אלה מעצבות את תחילת חייו של העובד האנושי כיצור מים. וחושפות אותו אל איכויות המים המגוונות. היכרות ראשונית זו עם המים כחומר, כמרחב מוכר התפתחותי וכן כאיכות מקוצצת בזיכרון הראשוני של העובר ומשפיעה על המשך חיו.
ביציאתו מהעולם המימי – "גן העדן" אל העולם היבשתי, חווה התינוק סערה בה כל עולמו המוכר מתערער, זהו המעבר הדרמטי ביותר שעובר יצור אנושי במהלך חייו, הכל מתהפך כמעט בכל מדד, מוכר הופך לזר- מים הופכים ליבשה.
יצורי ימבשה
אז הבנו שהיצור האנושי הינו יצור מים במקור, אבל מה קורה אחריי הלידה? גם בחיים על פני היבשה מחזיק האדם מערכות גופניות רבות שהינן "מימיות". שני שליש מגוף האדם מורכב ממים, המים מעורבים בכל תהליך פיזיקלי/ כימי בגוף, מערכת הראייה הינה שריד למערכת ראייה קדומים של יצורי מים ועוד. זיקה נוספת למים מתבטאת בחיפוש המתמיד אחר קירבה למים, מגיל הילדות ועד בגרות, כלל בני האדם מתרגשים למראה מים, רובם נהנים לטבול, נרגעים לצד מים... הרבה מהצרכים הראשיים של האדם קשורים בזיכרון המים הראשוני- הצורך בביטחון, בהישענות, בעיטוף, בסיפוק צרכים מלא, בהפחתת המילים והגברת התחושתיות המטיבה. את כל אלו מעניקים לנו המים. כשהאדם שוהה בתוך המרחב המיימי נוצרות במוחו התניות המחברות בין החוויה החושית אותה חווה במים לבין חווית העצמי, חווה את עצמו במים: רגוע, זורם, מווסת, מכיל, לא נתקע בסיטואציה הקשה, חופשי, חומל ועוד. היות האדם יצור מים החי ביבשה- יצור ימבשה, דורש מאיתנו המטפלים, להפוך את איכות המים למשאב נגיש עבור המטופל.
ב"מרכז לטיפול רגשי במים" אנו מחזירים את האדם למקור, מפגישים בינו לבין המים כפי שחווה רגיל בתקופת העוברות. חיבור אשר מעניק לאדם הבוגר את כל התחושות אליהם כמהה כל חייו. באמצעות פסיכותרפיה חדשנית, אנו מעניקים למטופל חווית "החזקה" ו"הכלה", יצירת מקום בטוח, מעין "רחם מיטיב". אנו מנסים לייצר משחקיות וזרימה , חיבור וקירבה בקשר הטיפולי. אנו רואים כיצד הרבה מן המטופלים כמהים לפשוט מעצמם את "העצמי הכוזב", רוצים להגיע לבהירות ושקיפות מלאה- מובנות ללא מילים.
הרעיון לשלב ולחבר את איכויות היבשה והמים שלנו יחדיו ולהכיר בהיותנו יצורי "ימבשה", לשמור ולשמר את המים שבתוכנו לא רק כחומר, אלא כאיכות רגשית בחיינו.
כיצורי ימבשה עלינו לאמץ 3 שיעורים עיקריים:
1. לזרום עם החיים
2. לשחק עם החיים
3. להתגמש עם החיים