המים כמרפא: בין התרבות היפנית לשיטת WT לטיפול רגשי במים

המים בתרבות היפנית – יסוד של טוהר ותנועה

בתרבות היפנית, מים אינם רק אלמנט טבעי – הם משקפים את זרימת הנשימה והנפש, הם מהווים כמראה לאופן לרגשות, כשהמים מסמלים דרך חיים לטוהר, לזרימה, וליכולת להשתנות מבלי לאבד זהות. לאורך הדורות, היפנים למדו לראות במים מקור של ריפוי פיזי, רגשי ורוחני.זה בא לידי ביטוי בשגרת יומם בתרבות האונסנים (Onsen) – מעיינות חמים טבעיים, שהם חלק בלתי נפרד מהזהות של התרבות היפנית. ביפן המסורתית, מים מסמלים טיהור, חיים והתחדשות.  בזרם השינטו, המים הם אמצעי לטיהור רוחני: לפני כניסה למקדש, שוטפים ידיים ופה כדי לנקות את האנרגיה. בזן בודהיזם, המים מייצגים קבלה וזרימה בכך שהם נעים סביב מכשול במקום להילחם בו. זו תפיסת חיים שלמה: לדעת להתרכך במקום להתנגד, לשוב לשקט הפנימי דרך מגע רך עם העולם. גם באמנות היפנית – בציור, שירה או עיצוב גנים, המים הם מראה לנפש: הם משקפים את היופי שבשקט, את החולף ואת הנצחי גם יחד.  היפנים רואים במים את מה שהם עצמם שואפים להיות – זורמים, רכים, אך עוצמתיים.

Onsen Japan

אונסן – מרחב של ריפוי לגוף ולנפש

האונסן הוא הרבה מעבר למרחץ חם; זהו מרחב של ריפוי, טיהור והתחדשות, שבו האדם שב אל עצמו – עירום, נינוח, שלֵו.המים, הנובעים ממעמקי האדמה, עשירים במינרלים ומזינים את הגוף ואת הנפש גם יחד. כל טבילה היא מעין דיאלוג שקט בין האדם לטבע, בין העומק הפנימי לעומק האדמה.

בתרבות היפנית, הרחצה באונסן נתפסת כטקס של איזון והרמוניה:

• ריפוי פיזי – באמצעות חום המים והמינרלים המרפים את השרירים וממריצים את מחזור הדם.

• ריפוי רגשי – דרך השקט, ההרפיה והנוכחות הרכה.

• ריפוי חברתי – דרך חוויית “Hadaka no tsukiai” (“חברות בעירום”), המסמלת שוויון, פתיחות וחיבור אנושי נטול תפקידים ומעמדות.

הליכה אל האונסן איננה בריחה מן השגרה – היא חזרה אליה ממקום צלול ומאוזן יותר. בין האדים והדממה נמס הגבול בין הגוף לטבע; המים החמים אינם שורפים – הם עוטפים, נוגעים בעור כמו זמן איטי. האדם יושב בפשטות, נטול מסכות, מוקף הרים ושקט שמדבר בלחישה.

החום מרכך לא רק את השרירים, אלא גם את מה שלא נראה לעין – מחשבות, מתחים, קשיחות של היום. היפנים הולכים לאונסן כדי לשטוף את מה שהמקלחת אינה שוטפת: עייפות, מחשבות תקועות, לבבות מותשים. הם טובלים כדי להזכיר לעצמם את מה שהמים יודעים מאז ומעולם – שאפשר לשחרר, לזרום, ולהיות.

האונסן הוא מרחב שבו הגוף נרפה והנפש יכולה, סוף־סוף, להניח. הוא מגלם את מה שהיפנים מכנים “Ma”) 間) – המרחב שבין הדברים, אותו רגע נדיר שבו אדם פשוט קיים.

מים כמרפאים רגשיים – הגשר לשיטת WT

שיטת WT) Water Therapy) נשענת על אותו עיקרון עמוק: שהמים אינם רק סביבה פיזית, אלא מרחב רגשי שמאפשר שחרור, חיבור וריפוי. בטיפול, המטופל שוהה במים חמימים, חווה ריחוף, החזקה ותנועה עדינה. הגוף נרגע, המערכת העצבית נרפית, ומקומות קפואים רגשית מתחילים "להתרכך", "להתחמצן" ולמצוא את דרכם לנוע.

כמו באונסן, גם כאן מתרחשת השלה – המרחב בו מתרחש הטיפול הופך להיות מיכל אליו המטופל יכול להוציא את רגשותיו:  המטופל מסיר שכבות של מתח ושליטה. המטפל משמש כעד שקט, שמחזיק, מנגן בתנועה, ונותן למים לעבוד. המים, ביפן ובשיטת WT, הם יותר מאמצעי – הם מראה של האדם עצמו. הם משקפים רוך, קבלה, והזמנה לשוב אל עצמך דרך החושים. בין אם זה במעיין חם בהרי יפן או בבריכה טיפולית שקטה – המים מזכירים לנו שהריפוי לא מגיע מבחוץ, אלא מבפנים, כשאנחנו מרשים לעצמנו לזרום. הם יכולים להחזיק ולהזרים את מה שהופקד בידיהם ולהמשיך לנוע. אולי בשל כך הם יוצרים השראה לא מודעת ללמידת מים של קבלה עצמית, הכלה, וויסות והסכמה.