גברים ומים: על הגנות, אי ביטוי והמרחב שעוקף מילים

גברים מגיעים לטיפול רגשי בשיעורים נמוכים משמעותית מנשים, ולא פעם רק כשהמשבר כבר בשיאו. הפער אינו נובע מהיעדר מצוקה. לרוב הוא נובע מהיווצרות דפוסים מגדריים  או תכתיבים חברתיים מושרשים של אי-ביטוי רגשי בקרב המין הגברי.

חשוב לומר בבהירות: אי-ביטוי אינו היעדר רגש. מאחוריו עומדת מצוקה אמיתית, שראוי לתת לה מקום, הקשבה ומענה מדויק.

בין הביטויים הקליניים הנפוצים:

אלקסיתימיה - קושי לזהות, לתייג ולנסח רגשות, כך שהמצוקה מתורגמת לתחושות פיזיות, תלונות גופניות או להתנהגות ולא לשפה.

דיכאון "מוסווה" - במקום עצב מופיעים כעס, עצבנות, נסיגה מיחסים או שקיעה בעבודה.

התנגדות להישענות - קושי לבקש עזרה, אשר נתפסת כאיום על תחושת המסוגלות.

סומטיזציה - כאבי גב, מתח שרירי וקשיי שינה, ללא ממצא רפואי מובהק.

בטיפול מילולי ההגנות הללו פועלות במלוא העוצמה - השיח הופך לניתוח אינטלקטואלי, והגוף נשאר בחוץ.

בטיפול רגשי במים בשיטת Water Therapy סדר הדברים מתהפך, הטיפול אינו נשען על היכולת לנסח רגש, אלא על חוויה גופנית ישירה. השיטה נשענת על עולמות הפסיכותרפיה הגופנית ונותנת דגש לביטויים סומטיים ופרה-ורבליים של תוכן רגשי. המים מרככים את המפגש עם הגוף ומזמינים דיאלוג בלתי מילולי בין המרחב הגופני למרחב הנפשי. כך נפתחת דרך כניסה שאינה מתעמתת חזיתית עם ההגנה הקוגניטיבית, אלא עוקפת אותה.

המילים אינן נעלמות מהטיפול. כל פגישה נפתחת בשיחה, ממשיכה בעבודה גופנית שבה המטופל צף ומוחזק, ומסתיימת בשיחת עיבוד. הפגישה כולה מתקיימת בתוך המים.

מטופל בן ארבעים וחמש, מנהל בכיר, הגיע לטיפול בעקבות משבר זוגי. הוא תיאר את הקושי במונחים מעשיים בלבד: "צריך לפתור את זה". לצד זה סבל מכאבי גב מתמשכים ללא הסבר רפואי. 

המפגשים הראשונים הוקדשו להיכרות עם המרחב ולבניית הטריאדה הטיפולית, שלב ה-containing: מטפל, מטופל ומים. גופו נותר נוקשה ומבוקר גם בבריכה. תנועותיו היו מדודות, כאילו הוא ממשיך "לנהל" גם שם. העבודה התמקדה בבניית אמון, בקצב שלו.

השינוי הגיע במהלך עבודה גופנית פסיבית. המטפל נשא את גופו, והמטופל רק צף. נשימתו השתנתה, הוא תאר תחושה "מוזרה" של דמעות שעולות ללא סיבה מזוהה. זהו רגע מובהק בשיטה: התוכן עולה דרך הגוף לפני שהוא מנוסח, ועוקף את ההגנה במקום להתעמת איתה.

בהמשך ניסח לראשונה בקול: "אף פעם לא הרשיתי למישהו להחזיק אותי ככה". ההחזקה הכפולה של עיטוף המים וידי המטפל יצרה עבורו חוויה של רחם מיטיב. דרכה יכול היה לגעת בהישענות ובפגיעות, מקומות שביבשה היו חסומים בפניו.

בהדרגה נוצרו "אבני המים", הגשרים בין הבריכה לחיים: יכולת לבקש עזרה מבת זוגו, והיתר לעצמו לרגעים של אי-ידיעה במקום פתרון מיידי. בשפת השיטה, זוהי הפנמה ולמידה של לסגל "תכונות מים": זרימה במקום היתקעות, גמישות במקום נוקשות, חיבור במקום ניתוק.

כשהמילים אינן זמינות, הדרך לשינוי אינה חייבת להתחיל בהן. בטיפול רגשי במים בשיטת WT הגוף הוא נקודת כניסה לעבודה רגשית, והמים מאפשרים לתוכן לעלות גם כשההגנות המילוליות עדיין במקומן. עבור גברים שהמצוקה שלהם מתבטאת בגוף, בכעס או בנסיגה, זו יכולה להיות דרך אחרת פנימה.

לפעמים הדרך אל המילים אינה עוברת דרך המחשבה, אלא דרך גוף שמרשה לעצמו להישען.