נוער בסיכון: המרחב המימי התרפויטי כחוויה מתקנת ביחסי אמון פגועים

בני נוער שחוו כשלים חוזרים ביחסי אמון עם דמויות מבוגרות מגיעים לטיפול עם עמדה מגננתית מובנית. כל ניסיון קרבה נבחן בחשדנות, וכל מבוגר "שאמור לעזור" נתפס כמי שעשוי לאכזב שוב. החשדנות אינה חוסר רצון בעזרה. זו הגנה שנבנתה מתוך ניסיון, ומאחוריה עומד צורך אמיתי בקשר שאפשר לסמוך עליו. 

מאפיינים קליניים שכיחים:

חשדנות כלפי סמכות - קושי לייצר ברית טיפולית, אשר נתפסת כ'כפייה'.

הימנעות משיח רגשי - שתיקה, ציניות או תשובות מינימליות כאמצעי הגנה.

ויסות רגשי לקוי - מעברים חדים בין ניתוק לפרץ, ללא שלבי ביניים.

דפוסי התקשרות לא בטוחים - תנועה בין כמיהה לקרבה לבין דחייתה ברגע שהיא מתאפשרת.

הסטינג הקלאסי של טיפול- שני כיסאות, מבט ישיר, ציפייה לדבר - מעצים לעיתים דווקא את ההתנגדות.

סטינג אחר

טיפול רגשי במים בשיטת Water Therapy הסטינג שונה מהותית. אין שולחן מפריד, אין מבט ישיר מתמשך, ויש גבולות ברורים של גוף, מים ותנועה. המטפל המטופל, שניהם בבגד ים, ועולה האפשרות שהמערכת יחסים כאן יותר שוויונית. השיחה מתקיימת תוך כדי תנועה ולא פנים אל פנים, דבר המפחית משמעותית את תחושת החשיפה. המים משמשים כאן לא רק כמרחב אלא כשותף - נוכחות שלישית שאינה שופטת ואינה דורשת.

מטופלת בת חמש עשרה, שעברה מספר מסגרות חוץ-ביתיות, הגיעה לטיפול בהגדרתה "בכפייה".

במפגשים הראשונים בשלב ה-containing המטופלת נותרה בקצה הבריכה, מסרבת להתקרב. המטפלת לא לחצה אלא נותרה נוכחת ועקבית, ואפשרה למטופלת לקבוע את הקצב. עצם היכולת לומר "לא" ולהישמע החלה לבנות את הברית הטיפולית - שבשיטה נבנית באיכות של מים: בזרימה, בגמישות וללא שיפוטיות.

כעבור מספר מפגשים ביקשה המטופלת מהמטפלת "רק להחזיק לי את הראש". בקשה מינימלית לכאורה, אך משמעותה קלינית: נכונות ראשונית להישען על מבוגר. ההחזקה חזרה מפגש אחר מפגש, עקבית, ומתוכה החלו לעלות תכנים - תחילה פרטים קטנים מהיומיום, ובהמשך גם החוויות הקשות.

עם הזמן החלה לחוות את עצמה אחרת, פחות דרוכה וזורמת יותר, וכך גם את הקשר עם המטפלת. חוויית ההחזקה העקבית, שבה הישענות אינה נענשת ואינה מנוצלת, מהווה בסיס למה שמכונה בספרות הטיפולית "חוויה רגשית מתקנת".

בהדרגה תורגמו איכויות אלו אל מחוץ לבריכה. היא גילתה יכולת מוגברת לשאת תסכול במסגרת החינוכית, ואף בשעת מצוקה פנתה ביוזמתה לעובדת הסוציאלית במקום לסגת.

עבור בני נוער שלמדו שקרבה למבוגר מסתיימת באכזבה, שיחה נוספת לא תמיד מספיקה. אירועים בילדות ובנעורים משפיעים רבות גם על הממד הגופני במקביל לממד הנפשי. בטיפול רגשי במים בשיטת WT האמון יכול להיבנות קודם כל דרך הגוף, דרך החזקה עקבית שחוזרת מפגש אחר מפגש. מתוכה יכולה להיווצר חוויה חדשה של הישענות על מבוגר, וממנה גם יכולת חדשה לפנות לעזרה.

לפעמים אמון לא נבנה במילים, אלא בידיים שחוזרות להחזיק, שוב ושוב. אלו הן שעוזרות לפרום את החוויה הקשה שרקומה אל תוך הגוף…