המים כזיכרון רחמי ותיקון החוויה החסרה

המים מעוררים בנו  חזרה לחויה ראשונית מאוד, כזו של ראשית החיים לפני שנבנתה לנו חשיבה ודיעה מוצקת על העולם, חוויה פרה ורבלית (לפני שנוצרו המילים)  ומאוד תחושתית של הגוף, בנעימות או אי נעימות.. החוויה הנוצרת מתוך מפגש הגוף עם המים: משקל הגוף שנחווה אחרת, תנועתיות המים, תחושת העיטוף וחמימות המים, תחושת  הריחוף, ההחזקה, העוטפת – מעלה באופן לא מודע את הזיכרון הרחמי. המים שומרים בתוכם איכות בסיסית של חיים: המקום שבו התחלנו, המקום שבו למדנו בפעם הראשונה על ביטחון, חיבור וקיום בתוך סביבה מחזיקה, מזינה ומכילה.

זיכרון רחמי והעברה בין־דורית

המרחב המיימי נושא איתו הדים עמוקים של הזיכרון הרחמי – אותה חוויה ראשונית של התהוות וביטחון. חוויה זו אינה שייכת רק לרובד הפיזיולוגי של חיינו, אלא גם לרובד הרגשי והבין־דורי. לא פעם, החוויות הראשוניות הללו – של ביטחון או של חסר בו – ממשיכות לעבור מדור לדור, דרך מערכות יחסים, דרך הגוף, ולעיתים גם דרך הכאב.

במובן זה, המים הופכים למעין "טבור" – נקודת חיבור בין עבר להווה, בין מה שנחווה ברחם לבין מה שאנו נושאים איתנו היום. ההשפעות של ההעברה הבין־דורית מתגלמות לא פעם בקשיים רגשיים, במקומות בהם חסרה לנו תחושת אחיזה, החזקה או שייכות. הפוטנציאל הגלום בקיום טיפול במרחב המזכיר את חווית הרחם וראשית החיים, סביבה תומכת ומכילה, טומן בחובו אפשרויות רבות לשוב לרגעים בהם נחוו כשלים או קשיים בהפנמה בריאה להתפתחות מנגנוני הוויסות העצמי, ולשנותם, ממש כפי שביון (1967) וויניקוט (1960) מכוונים לתפקידו של המטפל לצור סביבה טיפולית מכילה ומחזיקה. 

אפשרות לפרק ולתקן

כאן נכנס הכוח המרפא של המים. במפגש טיפולי במים ניתנת הזדמנות "לפרק" את ההשפעות הללו – לא דרך המחשבה בלבד, אלא דרך החוויה הפיזית־רגשית. 

הסביבה המימית עשויה לאפשר שיחזור ותיקון של ה'חוויה החסרה' כפי שהוגדרה על ידי קורץ, שפיתח את שיטת האקומי בשנות ה- 70 של המאה ה-20, הרואה בגוף ובנפש קשורים בהכרח זה בזה. לעיתים חוויה חסרה בצרכיו הראשוניים של התינוק, המהווים בסיס להתפתחות מנגנוני הוויסות העצמי, יוצרת מערך הגנות והתנהגות שלילית ובלתי מסתגלת. על מנת למלא את תחושת החוסר, על פי קורץ, יש לתת לה ביטוי ומענה בהליך הטיפולי הן פיזית והן רגשית (ברנע-אסטרוג, 2014). עצם קיום הטיפול המרחב המזכיר את מי השפיר, עלול לאפשר חוויה מטיבה של רחם מכיל ומחזיק, ושיקום חוויה חסרה, פיזית ורגשית, במעבר מהרחם החוצה ובשנות החיים המוקדמות.

כאשר אדם מוחזק במים, עטוף ומוכל, מתעוררת בגוף תחושה חדשה־ישנה: "הפעם יש מי שמחזיק אותי". תחושה זו יכולה ליצור תיקון לחוויה החסרה, מעין מילוי של פער רגשי שנשאר פתוח שנים רבות.

המים מאפשרים לנו לחוות מחדש את מה שלא נחווה, להשלים את מה שהיה חסר. זוהי אינה רק רגרסיה, אלא תנועה תרפויטית שמביאה איתה הזדמנות להיבנות מחדש – עם חוויה של ביטחון, של חיבור ושל אהבה.

עוצמת התיקון

כאשר מתקיימת חוויה מתקנת במים, היא נחרטת בגוף ובנפש. לא מדובר רק בהקלה רגעית, אלא בשינוי שמאפשר להחזיר את תחושת השלמות הפנימית. החוויה החסרה מקבלת סוף־סוף מקום, מתמלאת, ונשזרת מחדש בסיפור החיים של האדם – אך הפעם ממקום של ריפוי.

כפי שאומרים לא אחת מטופלים לאחר חוויה כזו: "במים סוף כל סוף הרגשתי שמישהו מחזיק אותי, באמת."

סיכום

המים אינם רק סביבה פיזית, אלא מרחב נפשי ורוחני עמוק. הם נושאים איתם זיכרון רחמי עתיק, מאפשרים לנו לפגוש את ההשפעות של העברה בין־דורית, ופותחים פתח לתיקון. במים אפשר לפרק את הכאב ולהרכיב את עצמנו מחדש – מלאים יותר, שלמים יותר, מחוברים לעצמנו ולאחר.