מים לאיזון בין קריירה לחיים אישיים
מצד אחד התחייבת לבוס על מועד הגשה, מצד שני הבטחת לחזור הביתה למקלחות של הילדים.. נשמע מוכר?
החיים בעידן המודרני מובילים אותנו, לא אחת, לדילמה שבין החיים המקצועיים לחיים האישיים. האיזון העדין שנדרש בכדי לייצר שגרת חיים מיטיבה הינו קשה להשגה.
קיימות תאוריות רבות הדנות באיזון העדין שבין הקריירה לבין החיים האישיים והמשפחה בבסיס התאוריות דנים בצרכים השונים המבוססים על ערכים אישיים, משפחתיים וחברתיים. תלויים בסטטוס החברתי, הכלכלי, בשאיפות שלנו למעמד ולקריירה, ברצון לשלב בין קריירה, משפחה וגורמים נוספים ולא פחות בתחושת שביעות רצון כללית מהמצב הנוכחי והעתידי.
הרצון לממש את כל הצרכים ולמלא את כל התפקידים מייצר את הקונפליקט, ככל שנחזיק ביותר תפקידים כך הקונפליקט הזה גדול יותר!
קונפליקט קריירה- חיים אישים קיים כמעט אצל כולם! הביטוי שלו זה רגשות אשם, תסכול, אכזבה וחוסר שביעות רצון ובמצבים קיצונים אפילו דיכאון וחרדות.
לא מפתיע לדעת שמחקרים מצאו שקונפליקט קריירה- חיים אישים גדול יותר אצל נשים שכן במרבית הבתים, נשים עובדות במשרה מלאה גם לאחר הבאת הילדים לעולם, ועדין נדרשות לתפקוד מלא בבית. בשנים האחרונות אנו מוצאים שיותר ויותר גברים נדרשים ורוצים לתפקד יותר ויותר כאבות פעילים בבית כך שחוסר האיזון וחוזר שביעות הרצון נמצא אצל שני המינים.
מים לפתרון הקונפליקט
השהייה במים המשיבה אותנו לחוויית רחם אנושי הינה חוויה עוצמתית, המקפלת בתוכה הזדמנות לעיבוד תהליכים וקונפליקטים מורכבים בתוך מקום מוכל ויצירת תהליכים רגשיים מיטיבים. איכויות המרחב המימי מאפשרים לנו איזון בין העולם שבחוץ לעולם הפנימי כאשר אנחנו עטופים ומוחזקים ע"י המים, המים מאפשרים זרימה ככלי התנהלותי, תנועה ע"פ תקיעות, וויסות שמאפשר balance. אנו למדים זאת מהמים ולומדים ליישם את איכויות אלו גם מחוץ למרחב המימי. הטיפול במים נותן לנו הזדמנות לעצור!
לכוון את הזרקור פנימה ולבדוק את המושג work life balance .
הטיפול הרגשי במים מאפשר לנו תהליך של מציאת איזון בין שני המרחבים: המרחב המקצועי והמרחב האישי work life balance. הטיפול עוסק במה נדרש ממני בכדי למצוא איזון? מה מעכב אותי ומה מקדם אותי באיזון זה? כיצד אני בונה גבולות מדויקים בין שני המרחבים?. איזו איכות אני מביא לכל מרחב? איזה טיפוס אני ומה מניע אותי בקריירה ?
סיפור מקרה של מטופלת במרכז לטיפול רגשי במים
ט' בת 38 נשואה ואם לארבע בנות, הגיעה לטיפול במים סביב תקיעות גדולה אותה חוותה בחייה. שנים רבות הקדישה ט' להריונות, לידות וגידול בנותיה, ניתן לתארה כ"אמא טוטאלית", עסוקה לגמרי בחווית ההורות. לאורך השנים נמנעה ט' מכל התמקדות בעצמה, לא למדה, לא עבדה, לא פיתחה תחביב. כשביתה הצעירה הגיעה לגיל 4 החלה לחוש ט' כי היא תקועה, מחשבות על שינוי עלו בראשה אך עדיין ללא תנועה ממשית, בעלה תמך בה ברעיון השינוי, עודד אותה לצאת ולהתפתח. אך שנתיים נוספות עברו ללא שינוי עד שהצליחה ט' להביא את עצמה לטיפול. היא הגיעה למפגש הראשון במים מלאה בתסכול, בכעס עצמי ובתחושת חוסר אונים מול תקיעותה, הבכי הציף אותה כשהחלה לספר על עצמה " אני רק אימא, אין לי שום דבר חוץ מזה בחיי, איזו מין דוגמא אני לבנות שלי?, מה אני שווה בכלל?...". המים חיבקו את ט' ואת דמעותיה, המטפלת נתנה לה לספר את סיפורה ולהביא את כאבה. בתחילת התהליך הציפו המים (בשלב ה- watering) זיכרון ילדות של ט' מגיל 6, בו היא ואימה מבשלות במטבח בית ילדותה והאם מעודד את ט' ואומרת לה " את תהיי אימא נהדרת, זה הדבר שאת יודעת לעשות הכי טוב". עוד ועוד זיכרונות עלו בט', כמו גם דימויים גופניים. ניכר כי ט' מעוניינת בשינוי אך לא מצליחה עדיין להוציא אותו לפועל, החששות שלה מפני כישלון ואכזבה היו כה גדולים עד שהביאו אותה למצב של freeze מעין קיפאון. העבודה הטיפולית במים עודדה את החיבור הגופני, סייעה להשיב את ט' לגופה ולנפשה, עודדה תנועה וזרימה, אפשרה לט' לשוב ולהאמין ביכולותיה ומסוגלותה. אט אט העיזה ט' לצאת מהמעגל הביתי-משפחתי, היא נרשמה לקאנטרי המקומי והחלה לבקר בו בקביעות, היא חזרה לקרוא ספרים, לצייר ולרקוד. לאחר כחצי שנה של תהליך טיפולי העיזה ט' ונרשמה ללימודים במכללה, בתחום החינוך לגיל הרך. התנועה של ט' רק החלה אך האומץ שלה כיוון אותה להתקדם עוד ועוד, להתחבר למהות הפנימית שלה ולפרוץ החוצה.