זוג נזירים, מאסטר ותלמידו, יצאו ממנזר אחד לבקר במנזר אחר. כמנהגם של נזירים, השניים הירבו בהליכה אך המעיטו בשינה, במזון ובדיבור. ביום השלישי של מסעם הגיעו השניים לנהר שוצף וראו על גדת הנהר אישה צעירה ונאה לבושה בבגדי כלולות, שביקשה את עזרתם בחציית הנהר. "אינני רוצה להרטיב את בגדי כלולותי" פנתה האישה אל המאסטר, שהיה נראה כבעל הסמכות מביניהם, "התוכל לשאת אותי בזרועתיך?" התלמיד רצה לסרב בשם מורו, שכן לא יאה לו לאדם כה חשוב לשאת אדם אחר על גבו כחמור עבודה, אבל לפני שהספיק לומר מילה, הסכים המאסטר לשאת אותה. הרים המאסטר את האישה על כתפיו על מנת שבגדייה לא ירטבו וחצה איתה את הנהר. התלמיד הביט במאסטר שלו, וכדרכם של נזירים, שתק. חלפו שלושה ימים נוספים של הליכה בדממה מעיקה מאוד עבור התלמיד, והנזירים התקרבו אל יעדם ואף יכלו לראות אותו בקצה ההר. לפני שהחלו לעלות בשביל המוביל למנזר, עצר התלמיד ואמר למורהו: "זהו, אני לא יכול להמשיך. אני לא יכול להבין איך עשית את זה? איך נשאת את האישה על כתפיך?" חייך המאסטר אל תלמידו ואמר לו: "עוד רחוקה דרכך אל התובנה". "מה קשורה התובנה שלי לאישה?" שאל התלמיד. "התובנה היא הדבר שמבדיל ביני לבינך", אמר לו המאסטר, "אני הרמתי אישה על כתפי ונשאתי אותה במשך שלוש דקות מצד אחד של הנהר לצד השני. כשהגענו לגדה הורדתי אותה מכתפי ושכחתי אותה. אתה לעומת זאת ממשיך לשאת אותה כבר שלושה ימים..."
המרחב הפנימי של האדם נמצא בדחף מתמיד להתקדם, להשתנות, מתוך החיפוש המתמיד אחרי הפחתת התלות בסביבה והגברת דרגות החופש שלנו. הרצון להתפתחות הינו תופעה טבעית, מתבקשת ונכונה עבור האדם. מתוך כך מובן כי צמיחה אישית הינה תהליך המתרחש בשלבים כאשר כל שלב מסתמך על הקודם לו. הבחירה, התובנה והשינוי.
הבחירה
הבחירה בתהליך השינוי עשויה לנבוע מסיבות שונות. ניתן לחלק סיבות אלו לשתי קבוצות: סיבות הנובעות מתוך מצוקה, למול סיבות הנובעות מתוך רווחה. בין סיבות המצוקה ניתן לזהות: משברי חיים שונים, חשיפה לכאב פיזי או רגשי, חוסר במשאבים קיומיים. בין סיבות הרווחה נזהה: פניות הנובעת מרווחה בריאותית, כלכלית ועוד. הבחירה בשינוי עשויה להבשיל בהדרגתיות או לקרות בבת אחת, היא מובילה את האדם להכיר בצורך האמיתי שלו לשינוי. לעיתים נראה כי האדם בחר בשינוי, הוא יוצא לפעולה ומנסה לייצר את השינוי, אך נכשל. רוב הכשלונות ביצירת שינוי קשורות בתהליך הבחירה, עד כמה היתה הבחירה מודעת, מושכלת, מותאמת, מדוייקת ונכונה עבור האדם.
התובנה
לאחר הבחירה ניצב האדם בפני משימה קשה לא פחות, התובנה של מה עומד בבסיס התקיעות ומה עשוי לאפשר יציאה ממנה. בשלב זה יכיר האדם תבניות, דפוסים, הרגלים, חסימות ויסכים להתבונן בהם "בעיניים פקוחות". התבוננות זו תאפשר הגברת המודעות ופרספקטיבה רחבה יותר לראיית המציאות הנוכחית והשינוי.
השינוי
לאחר השלב של העלאת המודעות יצא האדם לפעולת השינוי. פעולה זו כוללת מרכיבים שונים ביניהם: התנסות ראשונה, התמודדות עם כשלונות ואכזבות, מציאת הומיאוסטזיס מחודש, חיפוש כוחות מתחדשים לתנועה, ארגון "השביל" של השינוי, התאמתו למציאות חייו.
הֶיה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם." ~ מהטמה גנדי
המרחב המיימי מהווה בראש ובראשונה מרחב תומך בתהליכי שינוי. המים "משקים" את רעיון השינוי, כצמח הזקוק להשקייה קבועה ומיטיבה בכדי לגדול. אדם הנכנס למים חווה מיידית שינוי מהותי: בחווית הגוף, בחווית הזמן ובחווית המרחב, המים מהווים מעין אינקובטור ענק המאפשר לתהליך השינוי להבשיל, לצמוח ולהתממש.
ניכר כי המים הם מעין שומר קבוע המגן על גוף האדם השוהה בהם, מרחב אידיאלי להתנסות ואימון ללא תחושת פחד או איום. כמו השמירה המתקיימת בהיבט הגופני (טווחי תנועה גדולים ללא פציעות, שיווי משקל ללא נפילה, הפחתת העומס מהשלד והמפרקים). בהשאלה לעולם הרגשי, מגנים המים על תהליכי שינוי שמעיז האדם לבצע, מעניקים לו את האומץ והביטחון להתנסות ולהתאמן ללא סכנה ממשית. המים מעודדים זרימה ותנועה מתמדת, מה שנמצא בבסיס רעיון השינוי. המרחב המיימי מהווה סימולטור להתנסות בחווית זרימה מתמדת, ללא חסימה או עצירה.
מה מייצרים המים עבור האדם הנמצא בתהליכי שינוי?
המים מייצרים אצלנו בני האדם אומץ למול דרך בלתי אפשרית, הכלה ללא שיפוטיות, זרימה למול תקיעות. אנו רואים איך המים מקנים למטופלים שלנו, במרכז לטיפול רגשי המים, עוצמה, מישאוב וחיבור לכוחות הפנימיים החבויים, נוכחות מתמדת ב'כאן ועכשיו' למול נוכחות בדפוסי עבר. המים מעודדים לשינוי והשתנות מתמדת- "אינך יכול להכנס פעמיים לאותו נהר" הרקליטוס.