פיתוח חוסן במצבי אובדן טראומטי - מודל מ.פ.ר.ש

"לכל אחד יש תוכנית עד שהוא חוטף אגרוף." (מייק טייסון)

במילותיו הנוקבות מתאר טייסון, בדיוק רב, את התחושה שמלווה רבים ברגע של משבר פתאומי – במיוחד כשמדובר באובדן טראומטי. ברגע אחד הכול משתנה. השגרה מתנפצת, תחושת הביטחון קורסת והמערכת הנפשית נכנסת לכאוס.

מהו אובדן טראומטי?

אובדן טראומטי מתרחש כאשר אדם קרוב הולך לעולמו בפתאומיות, בנסיבות לא טבעיות. לא מדובר באובדן לבדו, אלא בחווית טלטלה רגשית עמוקה. חוויה המתאפיינת בתחושת איום קיומי, קריסה של חוויית הרצף, מלווה בתחושה של "קרקע נשמטת" מתחת לרגליים.

האובדן הטראומטי חורג מתהליך האבל הטבעי. הוא מותיר אחריו חותם עמוק במערכת העצבים, יוצר הפרעה בוויסות הרגשי ועלול להוביל לסימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית. המציאות המוכרת קורסת, והאדם מוצא את עצמו במצב של חוסר אונים מוחלט.

הנפגע המרכזי: מערכת העצבים

מערכת העצבים היא זו שמובילה ומנהלת את האופן בו נתפקד וננוע בעולם. היא מקשרת בין הגוף, הנפש והסביבה.מערכת זו קולטת גירויים מהעולם – ומתרגמת אותם לתגובות פיזיות ורגשיות. הטראומה יוצרת "מחטף" למערכת הזו – נועלת במצב חירום מתמשך, וצובעת את הפרשנות למצב של התגוננות, הישרדות רגע לפני קריסה.

חוויות טראומטיות של שכול פתאומי, טרור, מלחמה או אסון עלולות לגרום למערכת העצבים להיתקע בלופ של פחד, חוסר שקט, פלאשבקים, חרדה וניתוקים. המערכת אינה מצליחה לשוב לאיזון. מכאן – הדרך לחיים מתפקדים נראית לעיתים בלתי אפשרית.

כאשר מערכת העצבים נתקעת במצב ההישרדותי של "לחימה או בריחה", הגוף חי במתח מתמיד. השרירים מתכווצים, הנשימה נעשית רדודה, והמחשבות רצות במעגלים. האדם מאבד את היכולת להרגיש בטוח, להירגע ולהתחבר לעצמו ולאחרים.

מודל מ.פ.ר.ש בטיפול רגשי במים – גישה רב־מערכתית וחדשנית

מודל מ.פ.ר.ש (מים ← פיזי ← רגשי ← שכלי), שפותח על ידי אוסי שטיין ויעל אונגר ארנוב במסגרת שיטת WT – Water Therapy, מציג פריצת דרך בטיפול רגשי אינטגרטיבי. המודל מתאר מסלול טיפולי רב-שכבתי, שבו המים מהווים שער כניסה חי לרבדיה העמוקים של החוויה האנושית. הוא מתחיל בגוף – כמוקד ההפעלה הראשון, ממשיך אל הרגש – שמתעורר מתוך התנועה התחושתית, ומגיע לשלב השכלי – עיבוד, תובנה ובניית משמעות. זוהי גישה רב־מערכתית עמוקה, שבה גוף, רגש ותודעה פועלים יחד בתוך סביבה מימית בטוחה ומכילה. כך נוצר תהליך ריפוי שלם – לא רק הקלה סימפטומטית, אלא חיזוק מהותי של חוסן פנימי, תחושת שייכות וחיבור מחודש לעצמי.

1. מים – מקום בטוח ותומך

המים יוצרים מרחב טיפול בו החסימות הנוירולוגיות נחלשות: תמיכת הגוף במים מפחיתה לחץ מהגוף והנשימה, טמפרטורת המים מרגיעה את מערכת העצבים, והתחושה הרחמית מחייה זיכרונות גופניים של ביטחון ומוגנות מראשית החיים. 

2. פיזי – הגוף כנקודת התחלה

"גופנו הוא הלא מודע – אי אפשר לרפא אותו בשיחה" העיקרון הזה מצביע על כך שהטראומה "שוכנת" ברמה הפיזיולוגית ומוגדרת על ידי פעילות מתמשכת של מערכת העצבים. גישות כמו Somatic Experiencing מבוססות על שינוי התחושות הגופניות להשפעה על הנוירולוגיה. מחקרים הראו הפחתה משמעותית בתסמיני PTSD בעבודה רגשית המחברת לתחושות הגופניות.

בטיפול בשיטת  WT בשלב בטיפול בו יש עבודת גוף, הגוף מוצף על המים בידי המטפל, והוא מניע אותו באמצעות תנועות בעלות אוריינטציה רגשית, בהתאם לתוכן שהמטופל מביא ובהתאם לשלב הטיפול. תנועות אלו משפיעות על גוף המטופל ועל תנועתו במים, תוך מגע והחזקה מותאמים למטופל – שתכליתן לפגוש ישירות את המערכת הסומטית, ולאפשר קידוד מחדש של מערכות הגוף.

3. רגשי – הרגש שעולה דרך הגוף

הטיפול המימי מאפשר לחוש את רגשות כאלו שלא מתבטאים במילים: הגוף זוכר, ורק בתנועה פשוטה יכולים רגשות מודחקים לפרוץ, להיראות, להשמיע קולם. השילוב בין תמיכת המים לבין התנועה הגופנית מוביל ליצירת תחושת ביטחון שמאפשרת חשיפה רגשית מעמיקה.

4. שכלי – עיבוד ובניית משמעות

לאחר השחרור הגופני-רגשי, המטפל מזמן תהליך עיבוד קוגניטיבי בתוך בריכת המים. המים ממשיכים לתמוך גם בשלב זה, כאשר המטופל יוצר נרטיב מחודש, מקשר מחדש בין חלקי החוויה ובונה משמעות, במרחב שקט, רגוע ובטוח.

מסלול טיפולי לפי מודל מ.פ.ר.ש:

1. קידוד מחדש (פיזי) – באמצעות תנועות ומגע במים, המסייעים להפחית תגובות סטרס נוירולוגיות.

2. חזרה למסלול בטוח (רגשי) – מים מחזקים תחושת ביטחון ושייכות, מאפשרים ויסות רגשי מתוך תחושת אחיזה.

3. עיבוד נרטיב (שכלי) – באינטגרציה עם חוויה פיזית וביטחון, נבנית משמעות חדשה לחוויה המטראומטית.

מערכת העצבים ← איזון ← חוסן

התהליך הטיפולי פועל במקביל בשני מסלולים:

• המסלול הגופני-רגשי: עבודה ישירה עם מערכת העצבים דרך החוויה במים

• המסלול השכלי-רגשי: עיבוד הנרטיב הטראומטי, בניית משמעויות חדשות

שני המסלולים מתכנסים ליצירת איזון חדש במערכת העצבים, שמוביל לבסוף לבניית חוסן אמיתי ומתמשך. - החוויות הרגשיות הצרובות לגוף, מקבלות מקום הכלה והרשאה, משם מתאפשר למטופל בסיוע המטפל להתבונן ולחקור מנגנוני הגנה, דפוסי פעולה והחשוב מכל- החזרת האפשרות לבחירה.

באמצעות הטיפול  אנו מספקים למטופל סביבה בטוחה ותומכת, בה הוא יכול לשחרר את המתח הכבוש ולחזור לזרימה הטבעית. בטיפול הרגשי במים, התנועה הגופנית הופכת לשפה שמאפשרת ביטוי של רגשות שלא ניתנים לביטוי במילים.

המים מספקים משוב מיידי וחמלה בלתי מותנית. הם לא שופטים, לא מבקרים, רק מחזיקים ומכילים. במרחב הזה, המטופל יכול לחזור לחוות את עצמו כשלם, כראוי לאהבה ולביטחון.

מתגובה להישרדות, ליצירת חוסן

הטיפול הרגשי במים שואף לשקם את מערכת העצבים, ולהחזיר אותה ממצב של מגננה (freeze או fight) למצב של ויסות, זרימה וחיבור – למצב שבו ניתן לחוות, ליצור קשר, לסמוך – ובעיקר – לחיות.

השאיפה היא לעבור מוויסות רגעי לטיפול שמוביל לאיזון עמוק ומתמשך, כפי שמכונה בשיטה: The Art of Constant Transformation (אמנות ההשתנות המתמדת).

החוסן שנבנה במהלך הטיפול אינו חוסן של התעלמות או הכחשה, אלא חוסן של יכולת לחיות עם הכאב מבלי שהוא ישתלט על החיים. זהו חוסן של גמישות, של יכולת להתמודד עם קשיים עתידיים מתוך מקום של כוח פנימי ותמיכה עצמית.

למי זה מתאים?

הטיפול מתאים לילדים, נוער ומבוגרים, המתמודדים עם:

טראומה (PTSD) – הפרעת דחק פוסט-טראומטית, פלאשבקים, סיוטים, הימנעות מגירויים הקשורים לאירוע הטראומטי.

אובדן ושכול – קושי בהתמודדות עם מות של בן משפחה, חבר קרוב, או אדם משמעותי, במיוחד כשמדובר במוות פתאומי או אלים.

חרדה ודיכאון – מצבי חרדה כללית, התקפי פאניקה, דיכאון, תחושות של חוסר תקווה או ייאוש.

מצבי קיצון, חולי וליווי סוף חיים – התמודדות עם מחלות קשות, תהליכי גסיסה, וליווי של בני משפחה במצבים אלו.

לסיכום

החיים מזמנים לנו לעיתים "אגרופים" – מצבים שמפילים אותנו לקרקע. אך בתוך מים חמימים, בטוחים, ומוחזקים – אפשר להתחיל לנשום מחדש.

אפשר ללמוד שוב איך הגוף מרגיש כשהוא נינוח, איך הלב נפתח לחוויה, ואיך גם אחרי האובדן – אפשר לבנות חוסן. לאט, בעדינות, בטיפול מדויק – באדוות.

הטיפול הרגשי במים מציע תקווה לכל מי שמתמודד עם הכאב העמוק של אובדן טראומטי. הוא מזכיר לנו שגם במצבים הקשים ביותר, יש דרך חזרה לחיים מלאים ומשמעותיים. לא מדובר בשכחה או בהתכחשות לכאב, אלא בלמידה לחיות איתו, לצד שמחה, אהבה, וחיבור.

במהלך השנים ליווינו אינספור מטופלים ברגעים האלה – אנשים אמיצים שבחרו לצלול אל תוך עצמם, להתמסר לריפוי, ולמצוא את הדרך חזרה אל השקט. לא דרך מילים – אלא דרך המים.

כי לפעמים, דווקא כשאין קרקע – המים הם המקום הבטוח ביותר להתחיל בו מחדש.