מים כ"קרש הצלה" -טיפול רגשי במים לילדים

לילדים יש חיבור טבעי עם המים והם סביבת פעילות ומשחק פורה עבורם: במים אפשר להתחבא, לקפוץ, לצלול ולצוף, לשחק לבד וביחד, להשתובב, להשפריץ, לתקשר, להתחבר, לאסוף בידיים ולהרגיש בכל הגוף. המים מעוררים תחושות והם מקור הנאה עצום, מקור משחק ושמחה בלתי נדלים. כל אלה הופכים את המרחב המיימי למרחב תרפויטי יחודי ומדויק לטיפול רגשי בגילאי הילדים.

ילדים לרוב מתקשים להביע את מצוקתם באופן מילולי, לא תמיד הם בעצמם מבינים מה עובר עליהם ועל כן נוטים לשדר באמצעות התנהגותם אותות אזהרה לסביבה: עצבנות, תוקפנות, קשיי למידה, חוסר ריכוז ועוד. בשל אופי הקשר הטבעי בין ילדים ומים, המים עשויים להפוך לסביבה טיפולית מכילה, עוטפת ומיטיבה המייצרת יחד עם פעילות ומשחקיות גם סביבה מכילה, עוטפת מניעה וזורמת.

טיפול רגשי במים לילדים בשיטת WT

בטיפול הרגשי במים לילדים בשיטת WT ,מספק המרחב המיימי לילד "מגרש אימונים" לתרגול מצבים, חוויות ורגשות שונים החושפים את הקשיים של הילד, ומייצרים הזדמנויות למצוא פתרונות יעילים. הטיפול משלב באופן מותאם לגיל, בין פעילות אקטיבית לבין הבעה רגשית. המים החמימים מספקים לילדים הזדמנות לחוות, כמו מבראשית, מרחב "מוכר", מכיל וחמים, עשיר במשחק ובהנאה, מקום בטוח לזהות העצמית המתפתחת. המים מסייעים לפיתוח יכולות הוויסות העצמי וההתארגנות הרגשית, מלמדים להקשיב בתוך השקט, להתרכז, מחזיקים את הגוף ויוצרים תחושת קלילות, מלמדים שאפשר לפעול וגם להרפות.

אך ישנם מצבים בהם המים, עשויים להיות המקור לחרדה, פחד או טראומה. בתיאור המקרה הבא יוצג סיפור המקרה של ד', בן 5.5, מטופל המרכז לטיפול רגשי במים.

באיזה מצב רגשי היה ד' כאשר הגיע לראשונה לטיפול?

ד' הגיע לטיפול רגשי במים בעקבות חרדה, ברקע היסטוריה של מקרה טביעה בגיל 3 שהצריך אשפוז ארוך, פחדים להישאר לבד בכל מיני מצבים (שירותים, שינה בלילה, בבית חברים ). ד' סבל מצמצום מרחב הפעילות שלו לתחומי הבית ובעיקר לנוכחות המתמדת של האם. בגן גילה קשיים בתקשורת חברתית וקשיי קשב וריכוז, ביישן מאד, ממעט לדבר ולהשתתף בפעילויות. בבית מדבר ומתקשר עם אחיו ואחיותיו באופן מלא ותואם גיל.

בשלב בו הגיע לטיפול ההורים היו אובדי עצות ועייפים מלילות שבהם הוא משתלט על מרחב השינה שלהם, מהעדר האפשרות לעזוב אותו אף לרגע ומהצורך המתמיד להיענות תמיד לצרכיו. ד' מגיע לטיפול, חרד מאד ומתקשה לשחרר את אמא. האם יושבת בתחילה בתוך המרחב של הבריכה ובהמשך בתהליך משותף מתחילה לצאת ולהתמקם באזורים שונים של המרחב הכללי.

המצב הרגשי בו היה ד' בשלבי הטיפול הראשונים

כאשר ד' הגיע לטיפול במרכז לטיפול רגשי במים הוא לא ידע לשחות ופחד מאד לעזוב את הסולם. דיבורו מופנם ומועט. משחקו מפוזר והמעברים בין עשייה אחת לאחרת מהירים וחסר בהם עומק והתמקדות. הבעתו של ד' רצינית מאד ולרוב הוא חרד ומבולבל. כשעולים תסכול ומתח הוא בוכה ומבקש את אמא. טראומת הטביעה עולה דרך המשחקים בכל הזדמנות, והדיאלוג עם עולם החיים והמתים ער בדרכים שונות. הדגש בעבודה הטיפולית בשלב זה הוא על יצירת מקום בטוח ואמון בקשר, עידוד רב והדגשת ההצלחות הקטנות ביותר. במהלך מפגשים רבים נעשית הפעילות בצמוד לסולם, כשידו האחת של ד' אוחזת בו והשנייה פועלת, או כשהוא יושב עליו ופועל בישיבה. אט אט וככל שמעמיק הביטחון וההיכרות נעשים הסכמים ברורים על איך ובאילו תנאים נעזב הסולם. המטפלת הופכת להיות "מקום בטוח נוסף" וכך מתאפשרת תנועה בין מקום בטוח אחד למשנהו. בהמשך מתווספת עבודה על גבי מזרן ממנו מגיעים לאזורים שונים של הבריכה ולומדים לבטוח בהם. בטיפול רגשי במים בשיטת WT נקרא השלב הראשוני containing ואכן כך קורה עם ד'- נוצר חיבור, קשר והכלה בשלב זה עם המטפלת ועם המרחב המיימי.

המצב הרגשי של ד' בעומק תהליך הטיפול הרגשי

ככל שמכסת ההצלחות של ד' במים עולה, והטראומה צפה ועולה, כך מעז ד' להתנסות. כל התנסות מביאה איתה העזה חדשה. הוא מתחיל "להתעורר" במים: צוהל, שמח, משתולל, וממציא. מנעד הרגשות שהוא מביא לטיפול גדל ומתרחב. בקשר בין המטפלת לבינו נוצרת משחקיות רבה ויחסים בטוחים וטובים עד כדי כך שד' מופתע בכל פעם מחדש שהגיעה שעת סיום, ומנסה להאריך אותה.

בבית, מתוארת ירידה במדדי החרדה: ד' הולך לחברים ונשאר אצלם לבד, ישן אצל בני משפחה בזמן שהוריו בחו"ל, הולך לבד לשירותים ומתפקד כבן גילו בגן. ההורים יישמו כמו כן את המלצת המטפלת ושולחים את ד' לחוג שחייה המאפשר לו ללמוד לשלוט בגופו ובמים ומקנה לו בטחון מלא במרחב המיימי.

ילדים לומדים מהמים. "למידות מים" עבור ילדים היא בעיקר איזון וויסות רגשי, ריכוך התנגדויות, הקשבה לתנועתיות הרגש, חיבור לגוף, זרימה במקום היתקעות והתעקשות, גמישות מחשבתית ועוד. הטיפול הרגשי במים לילדים מתאים לכל ילד, מגיל 5-12 ויעיל במגוון רחב של מצבים כמו דימוי עצמי נמוך, ביטחון עצמי ירוד, חרדה, ביישנות, כעסים והתקפי זעם, אילמות סלקטיבית, הפרעת קשב וריכוז, הפרעות הסתגלות, ליקויים במיומנויות חברתיות וכישורי חיים, וכן בהתמודדות עם אירועי חיים כמו מעברים בין מסגרות, גירושין, אובדן, חולי, מחלות כרוניות, ניצול מיני ופיזי, קשיים משפחתיים, אלימות וטראומות.

עבור ד' היווה המרחב התרפויטי המיימי "קרש הצלה" תרתי משמע. האפשרות להיות במרחב המדמה בזמן אמת הן את הקושי והן את האדמה הבטוחה, אפשרו לטיפול להתקיים ולהצליח בזמן קצר יחסית. המשחקיות הטבעית שנוצרה במים, היכולת לעבד תכנים עמוקים וקשים בצורה מורכבת, החשיפה המתמדת שיצרה דה-סנסיטיזציה והקהתה את החרדה -כל אלה עודדו ואפשרו תהליך תרפויטי עדין ועוצמתי ייחודי ואפקטיבי.