• יעל אונגר ארנוב, אוסי שטיין

המים סולחים

בעשורים האחרונים ישנה התעניינות גוברת והולכת בספרות הטיפולית במושג “סליחה” ובהשפעתה על הבריאות הגופנית והנפשית.


לסלוח ולא לשכוח!

סליחה אמיתית אינה יכולה לבוא ממקום של התעלמות מכאב או העמדת פנים שלא התרחשה פגיעה. תהליך של סליחה הינו תהליך פנימי הכולל בתוכו שלב מהותי של הכרה ושל החזרת שליטה. הבחירה לסלוח אינה מובילה בדרך כלל להחלמה או להפחתה של הכאב הנפשי, אך היא צעד חשוב בהנעה של התהליך שעשוי להוביל להקלה.


בספר Helping Clients Forgive מציעים helping Enrich &Fitzgibbons (2000) את מודל ארבעת שלבי הסליחה


1. השלב הראשון: הכרה

זהו השלב הראשוני בתהליך הסליחה. בשלב זה מתבצעת ההכרה בכאב, בכעס ובקושי שחלים על האדם. בשלב זה האדם מבין ומסיק מסקנות אודות הפגיעה שחווה. שלב ההכרה מהווה לא פעם את השלב הקשה ביותר עבורנו בו אנחנו נאלצים להכיר בכאב, ולהציף ולהתמודד איתו. שלב דומה לשני השלבים הראשונים בשיטת WT המטופל פוגש לראשונה את המטפל ואת המרחב המיימי ונוצרת הטריאדה הטיפולית (מטפל-מטופל-מים), מטפל מכיר את המטופל ואת סיפורו ומקיים הערכה ראשונית (אינטייק) של המוקד הטיפולי, ומנוסחות יחד מטרות לטיפול. שלב ההכרה דורש מאיתנו להציף את הקושי, ואת הגורמים לו. בטיפול הרגשי במים בשלב ה- Watering, מתקיימת ההכרה בפגיעה ע"י חשיפת והצפת הקשיים שחווה המטופל. ישנה חשיבות רבה להכלה וההחזקה הפיזית של המטפל והמים את המטופל, שמאפשרים לו לחוש מוגן ולחשוף את קשייו.


2. השלב השני: ההחלטה

האדם מקבל את ההחלטה לסלוח, ופועל באופן אפקטיבי למען סליחתו. המטופל עובר בירור פנימי של רגשותיו, והשלכותיה של הפגיעה על חייו. שלב זה בדומה לשלב ה- Grounding בטיפול הרגשי במים, עוסק בחיבור ומשאוב, בו המטופל חווה את למידת המים, מכיר את התהליכים שהוא עובר במרחב המיימי אשר מקנים לו איזון, וויסות וריכוך הקשיים. בשלב זה המטופל מתרגל טכניקות של נשימה, הרגעה והרפיה, ליצירת ויסות מחודש והסכמה לותר על שליטת יתר. המטופל צריך לקבל את ההחלטה באופן מלא ושלם, שתאפשר לו לשחרר את שליטתו ואת האחיזה בפגיעה אל עבר התנהלות חדשה.


3. השלב השלישי: עבודת הסליחה

המטופל מעבד באופן הדרגתי את רגשותיו ותוך כדאי מתגלות לו אפשרויות חדשות להבנת הפגיעה. שלב זה יכול להוביל גם להבנת הצד הפוגע, מדוע הפוגע נהג כך. הבנתו של האדם הסולח, מתרחשת דרך התהליך שהוא עובר ומגיע בדרכו הסובייקטיבית. שלב זה תואם לשלב הטיפולי, שלב ה- Titration, בו אנו מתחילים בהנכחת היבשה בתוך המרחב המיימי. בשלב זה אנו מייצרים עם המטופל נתיב לחיים ביבשה, תוך שימוש באיכות המיימית אליה הוא נחשף בטיפול הרגשי במים. מתוך שימוש בנתיבים אלטרנטיביים אלו, אנו מצפים לראות תחילתו של שינוי בממדים שונים אצל המטופל, הן במהלך הטיפול במים וכמובן שלאחר הטיפול מחוץ למים. שלב זה יוצר את האינטגרציה בין תחושותיו של המטופל, כמו האינטגרציה בין המים ליבשה, ומכין את הקרקע לשינוי.


4. השלב הרביעי: הגדרה מחדש

בשלב זה האדם פועל על מנת לשנות את גישתו כלפי הפגיעה, בשלב זה תחושותיו, ומחשבותיו כלפי הפגיעה נחלשים ומאפשרים לרגשות חיוביים ובעלי משמעות להתעורר. שלב זה מאפשר לאדם לראות את הפגיעה בהקשר כולל על חייו, להעניק לה משמעות חדשה ומאפשר לו לסלוח. בדומה לתהליך הטיפולי שבו המטופל מעכב פרדיגמות ישנות ומאפשר לעצמו להתנהל מתוך הלמידות השונות אותן הוא חווה בתהליך.


הסליחה ע"פ השקפות עולם

השקפות העולם הבודהיסטיות מאמינות כי הסליחה מהווה אמצעי מניעה לרגשות שליליים שעלולים להזיק לאדם ולפגוע ברווחתו הנפשית. רגשות כמו כעס ושנאה עלולים להשפיע על האנרגיה הטובה של האדם – הקארמה שלו הגישה הבודהיסטית מאמינה כי היעדר היכולת לסלוח, מנציח את סבל האדם. להבדיל מהיהדות, המדגישה את בקשת הסליחה, התפיסה הבודהיסטית מדגישה את היכולת לסלוח.

ביהדות מאמינים כיביום הכיפורים אלוהים מעניק לנו סליחה ומחילה על עוונותינו כלפיו, ולנו נותר לבקש סליחה. בקשת סליחה מלווה בטקס תפילה אשר נהוג לקיימו בראש השנה. במהלך תפילת ה"תשליך" משליכים המתפללים באופן סמלי את חטאיהם למקור מים זורמים (מים סימן להתחדשות וזרימה). וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם" שליחת החטאים החרטה על מעשים רעים שעשינו, ע"פ מנהג זה הם שמזקים אותנו בסליחה.

המרחב המיימי מספק לאדם את המרחב המאפשר לו להציף את הפגיעה ואת הרגשות הקשים והמורכבים. המים מאפשרים לו לנשום לרגע, לחזור לפעימת נשימה נוכחת מהחוויה של הפגיעה ולפעמים ההתבצרות בה אותה חווה במציאות חייו. המים מאפשרים לו חוויה של התפרקות, במעים "רחם" שמור ומוגן, שכה קשה לו לחוות ביבשה.


יכולתו של האדם לסלוח לאחר ולעצמו מהווה תפקיד חשוב בקבלה עצמית ובבריאות הנפש של האדם. תקיעות והתבצרות בפגיעה, חוסר יכולת לסלוח ולהמשיך הלאה פוגעת בנפשו ובגופו של האדם. המרחב המיימי מאפשר לתחושת התקיעות והפגיעה מקום לעיבוד ולהצפה, המים מחברים חלקים שהתנתקו (הן בחוויה הגופנית והן בהיבטים קוגניטיביים ורגשיים). בטיפול הרגשי במים, המטופל מוזמן ללמידת מים (Water Learning) המותאמת למצבו הייחודי וכוללת לימוד ויסות, איזון, חיבור, העצמה, ריכוך, ויתור על שליטת יתר וויסות מחודש. מטרת הטיפול היא לייצר עם המטופל נתיב אלטרנטיבי לבנייה של "עצמי חדש" שמכיל בתוכו את הבחירה לסלוח.

6 צפיות