"מורתי התמנונית"- סרט מרגש שמספר על חברות אמיצה במצולות האוקיינוס האטלנטי. במרכז הסרט התיעודי- קרייג פוסטר צלם מקצועי ומוכשר אשר בילדותו התגורר ליד האוקיינוס האטלנטי בדרום אפריקה ונחשף לעוצמתו המרהיבה של האוקיינוס וחווה אותו כמסעיר ומסתורי במיוחד.
כמבוגר עם החיים העמוסים, צילום סרטים ברחבי העולם והקמת המשפחה התרחק מהמים, לאחר תקופה ארוכה של עבודה קשה פוסטר חש שהוא ב"גיהינום", הוא היה מותש, זה בא לידי ביטוי בירידה באיכות השינה, ובחיי המשפחה הוא חש כשלון בתפקידו כאב, עד לכדי מצב של התמוטטות נפשית.
בסרט הוא מספר על הפרויקט האחרון שלו כצלם ועורך וידאו שכלל שהות של כשנתיים במדבר באפריקה, כשצילם סרט על שבטים של ציידים. החיבור העמוק לטבע של הציידים שצילם במדבר ריגש אותו, והוא החליט להתמודד עם המשבר שלו בעזרת הטבע המוכר לו, הוא חזר לגור ליד האוקיינוס האטלנטי ולצלול בו.
פוסטר התחיל לצלול ביער אצות ובו שונית אלמוגים, ההתחלה הייתה קשה עבורו, טמפרטורת המים והתנאים הקשים , אך הוא התמיד בצלילות והקפיד להגיע כל יום, למד להירגע ולהתמסר לים. עם הזמן, החל לחוש את ההשפעות החיוביות של המים על הגוף שלו. אחרי שנה של צלילות, הוא מתאר: "הרגשתי כמיהה למים. צלילה זה כמו לעוף בעולם אחר, באופן טבעי אתה רגוע יותר במים". פוסטר צלל עם שנורקל וגוף חשוף, ללא חליפה על אף הקור של האוקיינוס, הוא רצה להיות ללא חוצצים בינו לבין הסביבה החיצונית שבאוקיינוס. לאחר מספר שבועות הוא חש שמוחו מתבהר ומאפשר לו לחקור ולגלות עולם חדש ויחד עם זה חזרה לו חדוות המקצוע שאהב- צילום, הוא צלל וצילם את הטבע בשיא הדרו.
מה קרה בעצם לקרייג מתחת למים?
השהות במים והצלילה גרמה לפוסטר לעבור ממצב תודעתי של "Red mind " שבו האדם נמצא בחוויה של דחק, מתח וחרדה, חוויה של חוסר אונים, למצב תודעתי של "Blue mind " שבו האדם משאיל מתכונות המים, תכונות של רגיעה, זרימה, הכלה ומכיל אותם על תפקודי היומיום שלו. התגובה מתרחשת עם השהות ליד המים או במים, המוח האנושי משנה את התפקוד שלו בצורה דרמתית והופך מ"מוח אדום" ל"מוח כחול".
חברות שנרקמה במים
במהלך הצלילות הבחין קרייג במראה מובן ולא מוכר, ערימה של אבנים וצדפות על קרקעית הים. לאחר צפייה ממושכת הבין שמדובר בתמנונית קטנה שמתחבאת. התמנונית סקרנה אותו הוא ניסה להתקרב אליה ולבחון אותה, הוא חזר לבקר אותה יום יום, תחילה בחנו האחד את השנייה, לאט לאט, בקצב האוקיינוס, בשקט ובזרימה. עד שנבנה האמון והחלה להתפתח ביניהם מערכת יחסית מתחת למים, היא הזמינה אותו לעולמה והוא הסכים "לצלול". בכל יום שחזר הביתה קרא וחקר על היצור שפגש ומהר מאוד גילה שהוא כבר יודע יותר משהמדע האנושי יודע עליה.
מה מזמנת סביבת המים?
במים אין הסחות דעת. החושים החזותיים והשמיעתיים ממוזערים. חווית הגוף של האדם היא נטולת משקל במים, הכאבים הפיזיים דוהים וכך גם הכאבים הנפשיים. הגוף והנפש מאפשרים למוח להיכנס למצב המעודד סקרנות וחקירה. השהייה במים מחדדת את האינסטינקטים. פוסטר שאינו יצור מים החל לשים לב יותר לכל פרט מתחת למים, לתנועות הגוף המוזרות של התמנונית, מתי היא משחקת ומתי היא חוששת. הוא החל לחשוב יותר כמוה. פוסטר מתאר שהתמנונית הפכה להיות כל עולמו, הוא חיכה בכל יום לשוב ולפגוש אותה, נרקמה ביניהם חברות מופלאה.
החוויה הזאת פתחה אצל פוסטר חסמים רגשיים רבים איתם התמודד, הוא למד על רגישות כלפי האחר, על חברות, על קשר, החוויה שימשה לו מעין השתקפות והשלכה לחיים מחוץ למים, למערכת היחסים עם משפחתו וילדיו. חייו השתנו לטובה, הן ביחסים עם המשפחה, הן בעבודה והן בתחושות שלו עם עצמו: "כשאתה נכנס למים וזה משחרר את כל הדאגות, ההטרדות והדרמות של החיים, הכל מתפוגג" אמר.
קרייג הצליח לרפא את עצמו דרך השהייה מתחת למים ובאמצעות חברות מיוחדת עם תמנונית הוא תיעד את הכל בסרט טבע משגע. אם עוד לא צפיתם רצו לצפות @netflix