איך להימנע משחיקה עצמית של המטפל בעידן של מציאות טראומטית

מטפלים רגשיים נמצאים יום־יום מול מצבים אנושיים מורכבים, מתמודדים עם מטופלים המתמודדים עם חוויות ואירועים קשים ולעיתים גם טראומות עמוקות. מתוך הגישה ההתייחסותית המתפתחת בעשורים האחרונים, בה ניתן דגש כי בחדר הטיפולים, בין אם הוא במים או קונבנציונאלי, על כך שישנם שניים הנוכחים והקשר ביננו הוא לב הטיפול.  "אנחנו נולדים בקשר, נפצעים בקשר, ונרפאים בקשר" (ה.הדנריקס). הקשר שנוצר הוא דו כיווני, הדדי, כך שגם המטפל הנחשף לחומרים העולים בטיפול משפיעים עליו. החשיפה המתמשכת עלולה להוביל למה שמכונה "טראומטיזציה משנית", מצב שבו הכאב של המטופלים מתחיל לחלחל אל תוך עולמו הפנימי של המטפל. כאן עלולה להיווצר שחיקה, תחושת כובד נפשי ולעיתים אף אובדן חיבור למקצוע או לעצמי.הדרך לשמור על עצמנו כמטפלים היא לא מותרות, אלא תנאי הכרחי כדי להמשיך ללוות אחרים מתוך נוכחות מלאה ויכולת אמפתית. מעבר לכך, שעלינו, כמטפלים, להיות בקשר עמוק עם עצמנו, מלווי הדרכה מקצועית ומקום לפריקה, עלינו למצוא כלים עמוקים לשמירה עצמית. 

trauma

נשימה וחיבור לעצמי

הנשימה היא שער הכניסה לחיבור פנימי, קרקוע, מערכת עיכול רגשית, המאפשרת לפרוק, ללוש ולאפשר לאוויר חדש להיכנס ולהיטען. רגעים קצרים של עצירה במהלך היום,  ונשימה מודעת בין פגישה לפגישה או אפילו באמצע מפגש עמוס – יכולים להזכיר לנו שאנחנו כאן, בגוף, בנפש, ולא רק בתוך הסיפורים הקשים ששמענו. חיבור לעצמי דרך נשימה, מדיטציה, תנועה או שהיה במים, עוזרים לנקות את העומס הרגשי ולחדש כוחות. הנשימה מאפשרת גבולות ברורים להיכן המטפל מתחיל ונגמר, שמור ובטוח. מאפשר טעינה מחדש. תחושה של נוכחות ויציבות גם אל מול תכנים קשים ומורכבים.

הדרכה ושיתוף עמיתים

אף מטפל אינו צריך להיות לבד במסע הזה. הדרכה מקצועית קבועה מספקת לא רק כלים ופרספקטיבה אלא גם מרחב בטוח להניח את מה שאנחנו נושאים. שיחות עם קולגות ועמיתים מהוות "מיכל משני" שמאפשר לנו לשתף, לפרוק ולקבל תמיכה. הידיעה שאנחנו לא לבד בהתמודדות – מחזקת ומרגיעה.

זמן לעצמי – טיפוח הגוף והנפש

המפגש עם כאב של אחרים מחייב אותנו לפנות זמן מודע לעצמנו. זה יכול להיות הליכה בטבע, שחייה, קריאה או פעילות יצירתית. חשוב לזכור שהגוף שלנו הוא הכלי המרכזי בטיפול – ולכן השקעה בתנועה, שינה טובה ותזונה היא חלק בלתי נפרד מהשמירה המקצועית שלנו.

גבולות בריאים

שמירה על גבולות פנימיים וחיצוניים היא יסוד קריטי. לדעת לסיים פגישה, לדעת מה אנחנו לוקחים איתנו הביתה ומה נשאר בחדר הטיפולים, ולדעת להגיד "לא" כשאנחנו מוצפים – כל אלה שומרים עלינו לאורך זמן.

טיפ נוסף

לזכור המטפלים ישנם המים, אפשר להישאר רגע במים ולהניע אותם, לפרוק לתוכם, אף אולי להשתמש בקערה טיבטית על המים שהרטט של הצלילים מנקה את תדר המים.

לסיכום

היכולת שלנו להחזיק אחרים נשענת על היכולת להחזיק את עצמנו. נשימה, חיבור פנימי, הדרכה, שיתוף, זמן לעצמי ושמירה על גבולות – הם אבני הדרך שמאפשרות למטפלים להמשיך לעבוד מתוך חמלה, נוכחות ואמונה בכוח הריפוי.

המסע הטיפולי אינו רק נתינה לאחר – הוא גם הזמנה מתמשכת ללמוד איך לאהוב ולטפח את עצמנו. במידה ולא נדע למשאב את עצמנו אנו עלולים לפול לחוויה של התמוטטות, או דווקא נפתח עור של פיל ונחווה תשישות של החמלה.