החוויה המיטבית -זרימה ומים
כתבה יערה בויום קפלן - מטפלת רגשית דרך גוף-נפש-רוח, מטפלת בנשימה מעגלית (rebirthing). מטפלת רגשית בשיטת water therapy. במאית ויוצרת בתיאטרון. בימים אלו מסיימת תואר שני טיפול באמצעות דרמה תרפיה באוניברסיטת חיפה. מחברת הספר "ללכת בכל דרכיו".
בתור ילדים אנחנו מיטיבים לזרום עם החיים, בסקרנות וללא שיפוטיות - להתנהל בקלילות ולחקור את הזרימה הטבעית של סדר היום וההתנהלות שסביבנו. לאן נעלמת חווית הזרימה בעולם המבוגרים?
כולנו בחיפוש מתמיד אחרי משמעות ואושר, אך הדרך להשגתם הינה מאתגרת ומלאת משברים: בקריירה, בזוגיות, בחיי חברה או ניסיון להגשמה עצמית. אנו מרגישים לא פעם שנגמר האוויר ונעלמה הזרימה. בכולנו קיים הרצון לחוות את החיים במלואם, בתחושה שאנו חלק מזרם החיים, פועלים מתוך בחירה ורצון חופשי. בכולנו קיימת השאיפה להשמיע את קולנו. לדעת מי אנחנו ולהגשים את עצמנו. מתוך תחושה של תנועה קדימה וזרימה של החיים.
זרימה כחוויה פסיכולוגית
צ'יקסנטמהיי (2012) מתאר את הזרימה (flow) כחוויה פסיכולוגית בה האדם חש עצמו בתוך חווית חיים שופעת ונעימה, מעל מגבלות הזמן והמקום, מחוברת להוויה ולעשייה משמעותית. עקרון הזרימה בחיים מאפשר לאדם חוויה מיטבית המעניקה ומעצימה את תחושת ההשתתפות וההנהגה במציאות חייו, מתוך בחירה. חוויה מיטבית זו מתאפשרת כאשר האדם עושה דברים שהוא אוהב ומסבים לו הנאה. מחקרים על חוויות מיטיבות מעידים כי הן גורמות לשינויים מוחיים הקשורים בעיקר למוליך העצבי דופמין (Riva, 2014).
שלושת המרכיבים, לתפיסתו של צ'יקסנטמהיי (2012) המאפשרים לאדם חוויה מיטבית הם:
(א) מעורבותו האקטיבית הבאה לידי ביטוי בעשייה ובפעולה.
(ב) השתתפות פעילה של האדם בבחירת התכנים והפעולות בהם הוא עוסק.
(ג) הלימה בין רמת המושקעות וההשקעה של האדם בתכנים ובפעולות בחייו לבין יכולותיו וכישוריו. במידה ולא מתקיימת הלימה זו נפגמת האיכות של חוויית הזרימה ונוצרת תחושה של קיטועים.
חיים ללא זרימה יוצרים קושי הבא לידי ביטוי בדפוסים תקועים ולפעמים עד כדי טראומות למיניהן.
ד"ר בסל ואן דר קולט מתאר בספרו "נרשם בגוף" (2021) שתי גישות הפוכות לטיפול פסיכולוגי בטראומות ובדפוסים "תקועים":
השיטה הראשונה היא שיטה הפועלת "מלמעלה למטה" - Top down, כלומר - זרימת הטיפול הולכת מה"ראש", מהקוגניציה למטה אל הגוף. בהקשר שלנו - אדם שרוצה להשתחרר ולזרום יותר מכוון לשינוי דפוסים מחשבתיים, ודרכם מתכוון לאותת לגוף גם להרגע, לזרום ולשחרר את התקיעות הנמצאת באזורים המחוברים לטראומה. לטענתו גישה טיפולית זו אינה רלוונטית לטיפול בטראומה, שכן היא מנסה באמצעות שיח "רציונלי" לשכנע את המטופלים לשנות את התפיסה שלהם. אולם לפי הסופר, לטראומה אין כל קשר לחשיבה רציונלית וקוגניטיבית, מאחר ומקורה טמון בהטעיה של המערכת הפיזיולוגית שמובלת להאמין שרמת הסכנה גדולה בהרבה בכל רגע נתון מרמת הסכנה המציאותית.
השיטה השנייה הפוכה בכיוונה ופועלת "מלמטה למעלה" - Bottom up ובמהלכה הטיפול עצמו מאפשר לגוף לחוות חוויה מתקנת בעלת פוטנציאל ריפוי גופני, עמוק, שאינו בהכרח מילולי. הריפוי בגוף עולה למעלה ומשנה בהתאם את הדפוסים המחשבתיים ואת הטראומה שחקוקה במוח. כלומר, כאשר אנו מלמדים את הגוף את תנועת הזרימה ועוזרים לו להשתחרר - גם השינויים הקוגניטיבים יגיבו בהתאם והאדם יהנה מחווית חיים זורמת ומיטיבה.
המרחב המיימי הטיפולי (Water therapy space)
מרחב זה מזכיר בצורה בלתי אמצעית ולא מודעת את המרחב הרחמי המוגן והשמור, המאגד בתוכו חוויה גופנית ורגשית מטיבה, הוא משמש הלכה למעשה חוויית הכלה (containing) כפי שתיאר ביון, ואת חווית ההחזקה (holding) כפי שתיאר ויניקוט. הלחץ ההידרוסטטי העוטף את הגוף, מגביר את הולכת החמצן משפיע על המערכת הקרדיו-וסקולרית בהורדת מדדי קצב הלב והנשימה וכן עיטוף הגוף במים החמימים (34-35 מעלות) מרפה את טונוס השריר המובילים לרגיעה והומאוסטזיס. משקל הגוף המופחת בכ- 75% משפיע על חווית קלילות הגוף ומעודד תחושת משחקיות והנאה (שטיין וארנוב, 2016). המים יוצרים גרייה שווה לכל חלקי הגוף ובכך מווסתים תחושתיות יתר במערכת הסנסורית (יעקב, 2000).
המים מרככים את ההתמודדות של הגוף ומעודדים יצירת דיאלוג (בלתי מילולי) בין המרחב הנפשי למרחב הגופני- כל אלה מאפשרים עיבוד דילמות וקונפליקטים בתחום הגוף-נפש. ההתקרבות האותנטית אל הגוף, החיבור לשפה הגופנית הראשונית, עידוד התנועה הטבעית שנעלמה. המרחב התרפויטי המיימי מאפשר למטופל להתאמן בזרימה גופנית, חיבור גופני, חיבור לנשימה, ויסות וריכוך.
בטיפול רגשי במים מתמקדים בקשר בין הגוף, הנפש והרוח של המטופל במטרה למסד מערכת יחסים מאוזנת ובריאה בין שלושת אלו. המטופל מסגל לעצמו "תכונות מים"- זרימה במקום היתקעות והתעקשות, גמישות במקום נוקשות, חיבור במקום ניתוק- כל אלה מייצרים שינוי ביכולת האדם לחיות חיים מיטיבים.
עצם השהות במים מחזירה אותנו להוויה של זרימה ואפשרות לחוויה עצמית מטיבה המאפשרת הנעה פנימית למצב תודעתי של ספונטניות, של התחדשות, של אמונה במסוגלות העצמית. הטיפול הרגשי במים מאפשר טיפול בגישה של "מלמטה למעלה", כפי שמתאר ד"ר בסל ואן דר קולק (2021)- במהלך הטיפול הגוף לומר להשתחרר, להרפות, לזרום עם התנועה הטבעית של המים, לשחרר נקודות עצורות המכילות בתוכן טראומות ועוד. הריפוי שמתבצע דרך הגוף עולה למעלה, אל המוח, בו מקובעים דפוסי חשיבה שנוגדים את חוויית הזרימה, ולעיתים קרובות מעכבים את האדם מלהתנהל בצורה הרמונית וזורמת בחייו ועם הסביבה שלו. האיתותים שעולים מהגוף למעלה מאפשרים שינוי של דפוסים אלו, ולמידה מחודשת של איכות הזרימה.
אם נהפוך לזורמים = מיטיביות חיים
המושג זרימה שאול מעולם המים, וזו אחת מתכונותיהם הבולטות והעיקריות. שהות במרחב מיימי משפיעה בהכרח על תנועת הגוף ותחושותיו ומשם על ההיבט הנפשי (שטיין וארנוב, 2016). השפעת המים על האדם הינה נושא שהחל לקבל דגש ותשומת לב במחקר בשנים האחרונות. המים, כחומר, בעלי מאפיינים של תנועה וזרימה, כשהגוף פוגש אותם הם משפיעים עליו בהיבטים שונים: פיזי, רגשי וקוגניטיבי. הודות לטכנולוגיה המתפתחת והמתקדמת בתחום חקר המוח נולדו הבנות רבות באשר לתפקודו ועיצובו. אחד הגילויים המשמעותיים ביותר הוא כי המוח האנושי מתעצב ומשתנה בהתאם לתנאים הסביבתיים, לא רק בהקשר של התפתחות מלידה ועד התבגרות, אלא גם בבגרותנו, לאורך כל השלבים ועד מותנו. חקר השפעת הסביבה המימית על המוח מעיד כי סביבה זו תורמת לשחרור ממצבי דחק ומצבים נפשיים אחרים (דיכאון, פוסט טראומה, חרדה) מעודדת שינוי דפוסי חשיבה ויוצרת חשיבה חיובית המשפיעה לטובה על המצב הגופני (Nichols, 2015).
בטיפול הרגשי במים המטופל חווה את למידת המים, מכיר את התהליכים שהוא עובר במרחב המיימי אשר מקנים לו איזון, וויסות וריכוך הקשיים. בשלב זה המטופל מתרגל טכניקות של נשימה, הרגעה והרפיה, ליצירת ויסות מחודש, הסכמה לוותר על שליטת יתר. המטופל צריך לקבל את ההחלטה באופן מלא ושלם, שתאפשר לו לשחרר את שליטתו ואת האחיזה בפגיעה אל עבר התנהלות חדשה.
הזרימה מסייעת לנו לשחרר את הנוקשות והשליטה העודפת. עוזרת לנו לחקור ולמצוא את החרדות הנסתרות מאחורי התקיעות, לשנות את המחשבות האוטומטיות ולמצוא מחשבות מאזנות שיטיבו איתנו.
זה קורה בזכות למידת המים ואימוץ עקרון הזרימה. היכולת להתגמשות והסתגלות לשינויים משתכללת ומשפרת את איכות החיים שלנו.