מהמים באנו
החיבור שבין המושג בריאות נפשית לבין המרחב המיימי הוא חיבור ראשוני, חלק מהמהות העמוקה ביותר שלנו קשור במרחב המיימי. הכמיהה למים משותפת לכל בני האדם: ילד, נער ומבוגר. כולנו נשארים עם געגוע למקום הבטוח, המכיל והמוגן של הרחם בו נוצרנו, געגוע אל המים! חקר הכמיהה והגעגוע למים מעסיק אותנו רבות בפיתוח שיטת טיפול WT.
זה בביולוגיה שלנו
את ההשפעות הבסיסיות של המים עלינו אנו פוגשים בכל מישור בחיינו. המים משפיעים על תפקודי המוח, על תפקודי הרגש והנפש וכן בכל היבטי העשייה והפעולה. בתרשים המצורף ניתן לראות שהמים לוקחים חלק נכבד בהרכב הפיזיולוגי שלנו, מיום העוברות ועד הזקנה. הדבר נותן תוקף נוסף לכמיהתו הטבעית של כל אחד מאיתנו, לשוב אל המים.
כפי שנראה בתרשים, אחוז המים הפנימיים בגופנו הולך ופוחת ככל שאנו מתבגרים. במובן מסוים, ניתן לומר שאנו "מתייבשים". הטיפול הרגשי במים, מחזיר את המים באופן פעיל לחיינו כך שהמים החיצוניים מהדהדים את המים הפנימיים ומעצימים את החוויה הטיפולית.
בחזרה אל ה'פאזה הרטובה'
כשמשתמשים במוטיב המים כדי לתאר את ההוויה הפסיכולוגית בילדות, ניתן לומר שינקותנו וילדותנו טבולים בפאזה הרטובה. 'הוויה רטובה' כוללת בתוכה: משחקיות, יצירתיות, תנועתיות, שובבות, עליצות, הנאה, אינטואיטיביות ועוד. בגיל ההתבגרות אנו עוברים דרך "גשר צר וקצר" אל הבגרות, אל 'פאזה מיובשת', שמתאפיינת בהוויה שיש בה הישגיות, דאגנות, חרדות, מתח כרוני, שיפוטיות, העדר תחושת ראויות, שגרה מפרכת ועוד. הרעיון של שיטת WT הוא להפגיש את האדם עם המים, ולהזכיר לו את ההוויה הרטובה שקיימת בו משחר ימיו.
הדור המתייבש
במרכז לטיפול רגשי במים, אנו פוגשים צורות שונות ומגוונות של 'הווייה מיובשת' אצל עשרות ילדים. הקשיים והמשברים יכולים להתבטא בכל תחומי החיים קושי להתבגר ולנוע לכיוון המשימות ההתפתחותיות, התבגרות מוקדמת ואבדן שמחה, העדר אותנטיות גופנית או ניתוק מהגוף, רגרסיות התפתחותיות, מאמץ יתר, הפחתת השתתפות ופאסיביות, הימנעויות, ייתור המשחקיות. אנו מוצאים את דור ילדי ה- Z מיובשים, כי נעו מוקדם מדי מ'ההוויה הרטובה' שלהם, התרחקו ממנה ושכחו את הכוח הטמון בה להעשיר את חוויות החיים בוויטאליות, יצירתיות, שמחה ועשייה.
הסוד הטיפולי - הטריאדה הטיפולית וה-water play therapy
המודל הטיפולי של הטיפול הרגשי בילדים, מדגים כיצד צורת המשולש ההנדסי הפשוט והמוכר, הופכת לקסם אחד גדול. בכל אחד מקודקודי המשולש נמצאים שלושת המרכיבים החשובים של המעשה הטיפולי במים: ילד, מטפל, מים. המרכיב הרביעי, המשחק, נמצא במרכזו של המשולש ונקרא על שם הגישה הטיפולית בילדים: water play therapy . המשחק, מהווה גורם בפני עצמו אך גם מתווך בין כל רכיבי המשולש. לכל אחד מהרכיבים משמעות ותרומה ייחודית לקשר ולעבודה הטיפולית ועם החיבור למשחק עולה סך החלקים על השלם ונוצר קסם.
נרחיב על כל אחד מארבעת המרכיבים:
הילד- מגיע לטיפול עם צרכים מסוימים וקשיים אותם לרוב אנו לומדים דרך משקפי ההורים. היכרות עם צירי ושלבי ההתפתחות עוזרים למקם את הילד (לא בצורה נוקשה) על השביל ההתפתחותי. במסע הטיפולי אנו מבררים: האם הוא על השביל, מבצע את מטלות ההתפתחות הקשורות לגילו, רחוק מהשביל, באיזה אופן ומדוע. המטפל עושה את ההבחנה היכן נדרש לקדם את הילד והיכן מהלכו ההתפתחותי עצור ותקוע, היכן ניתן לתת לזמן ולתהליך הטבעי לעשות את שלהם. בהתאמה לתיאוריה של ביון, אנו משאירים במפגש הטיפולי, מקום פנוי ממידע תיאורטי כדי להכיר את הילד, להסתקרן לגביו, ללמוד על עולמו הפנימי, חוזקותיו ויכולותיו, האיכויות המייחדות אותו, לתת הכרה לשלם הנובע מכל חלקיו ולפעמים לעזור להורים להחליף את המשקפיים דרכם הם מביטים בו.
המים- המים מהווים "מרחב מזכיר" – הם מציפים בילדים זיכרונות סנסוריים לא מודעים. לרוב החוויה קשורה בתחושת עיטוף, הגנה, ביטחון, איזון, הזנה, הכלה והחזקה. זוהי זירה רבת עוצמה למעשה הטיפולי.
ילדים נכנסים למים ו"משילים" מעצמם את קשייהם ואת ההתמודדויות הרבות שלהם מול אתגרי ההתבגרות. במים הם מתפנים לשחק, להיות ולעבד חוויות רגשיות אותנטיות ופנימיות. במרחב המימי בשונה ממרחב היבשה, חשים בהשפעה המיידית של המים על הילד, עם כניסתו אליהם. במים, נמצאים הילד והמטפל בתוך החומר, שוהים בהם ופועלים בהם יחדו. המים הם מרחב בטוח שמזמין חקירה והתנסות. כפי שהציע יונג, מים הם מצע הרגש וניתן להשתמש באיכויותיהם כדי לתת שם וצורה לעולמות רגשיים, פנימיים. הם שקטים או סוערים ויש בהם זרמים. הם רדודים ועמוקים, הם חמימים ונעימים ורק מעצם היותם מזמינים תהליכים.
מים טובים דיים
בכדי להמחיש את כוחם של המים אנו משתמשים במושג "מים טובים דיים" שלקוח מהמושג המוכר והמדובר של ויניקוט "אמא טובה דיה": האם, היא אובייקט אליו מפנה הילד את כל האנרגיות הרגשיות שלו. היא מחזיקה, מכילה, מארגנת, מרגיעה ומתסכלת באופן מיטיב.
למים בטיפול הרגשי, יש תכונות שמדמות אמא. הם מחזיקים, עוטפים, מעוררים, מרגיעים, מטפחים, מאפשרים התפתחות. בכוחם להחזיק את הילד באופן כזה שמשחרר את המטפל מלהיות המחזיק הבלבדי ומעניקים דרגות חופש הן למטפל והן למטופל.
מים והתפתחות
המים מציעים 4 זירות של מפגש ועבודה:
עם האחר המשמעותי – המטפל שהוא מבוגר אחר, לא כמו זה שהם מכירים מזירות אחרות בחייהם, שמציע את עצמו למערכת יחסים שעוזרת לתפוס דברים מנקודת מבט אחרת, שנמצא שם לגדל ולהצמיח.
עם ה-SELF – פגישה של הילד עם עצמו, עם הזהות המתפתחת שלו. עם הדפוסים שלו וכל סך ההתנהגויות שלו.
עם הגוף – מהם היחסים שבין הגוף של הילד למים. האפשרות שלו "לעוף דרך נוזל", להרגיש את גופו בעזרת המים, לרכוש מיומנויות, לחזק את הגוף, להרגיש אותו בצורה שלמה ואחדותית כמו ברחם, להניע אותו בכל מיני צורות.
עם הטבע – פגישה עם ההיבט הטבעי של הדברים ועם האפשרות לחקור את עצמי, את היחסים ואת החוקים: כבד/קל, שוקע/צף, "עם הזרם או נגד הזרם".
המטפל –
בטיפול רגשי במים, שוהים המטפל והילד, באופן פיזי ב"גובה העיניים". זה מול זה הם נעים, משחקים ונעטפים על ידי המים. לנוכחות המשותפת באופן כזה, באותו "גובה", יש השפעה פסיכולוגית ניכרת על אופי המפגש ותפיסת היחסים. המטפל הרטוב לא מסתפק רק באינטואיציה שלו הוא מחובר לידע שמגיע מהמים. הוא מזוהה עם המים ומייצג את תכונותיהם בנוכחות טיפולית המדגישה: גמישות, זרימה, טבעיות, פשטות ועוד. זהו מטפל שזוכר את הילד שהוא, הילד שבתוכו, המטפל שיודע לשחק. הוא מצטרף למשחקו של הילד ומשתמש ביכולותיו המשחקיות כדי להעצים את התהליך. המטפל מציע משחק שמותאם לצרכיו ויכולותיו של הילד ככלי עבודה, דרכו ניתן לפגוש את עולמו הפנימי של הילד.
המשחק
"אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק." ג'ורג' ברנרד שו.
זהו הסוד הרטוב החבוי בטיפול הרגשי בילדים במים. ויניקוט אמר: ש"אין רציני ממשחקו של ילד". ילדים עוסקים במשחק כמו שמבוגר עוסק בעבודתו. מתוך המשחק נוצרים עולמות שלמים של למידה, הבנה, הנאה והכרת העולם. מתוך המשחק מספר הילד על עולמו הפנימי.
עשרות מחקרים כבר הוכיחו, שמשחק ויצירה הם הכלי המתאים ביותר לעבוד בו עם ילדים ולפגוש את עולמם הרגשי. עוד הם מראים כי, נוכחות משחק, יצירה ודימון בחיינו מגבירים חיות, שמחה ובריאות. העדרו בחיים הצעירים והבוגרים מעיד על קיומה של פתולוגיה.
המשחק מתפתח ממשחק חושי מוטורי ועד למשחק הסוציו דרמטי. משחקים דמיוניים פותחים צוהר לעולמו הנפשי של הילד. במים אפשר לנוע ממשחקים חושיים וגופניים כמו מסירות בכדור, תחרות צלילות ומשחקים שמחזקים את הקשר לגוף ועד למשחקי פנטומימה מתחת למים או משחקים דמיוניים עם דמויות של חיות שגרות מתחת למים ומספרות על כל הדברים שמפחידים ומאיימים שם בעומק.
תיאור מקרה (השמות והפרטים שונו למען שמירה על הפרטיות של המטופל):
דביר הוא ילד בן 6, צנום מאד, מופנם וחרדתי. בתחילת הטיפול הוא מתחיל לשחק בתפקיד של כריש טורף ומסוכן שרודף אחר דג קטן, מפוחד וחלש. בדרכו הוא מספר למטפלת שלו על הפגיעות שלו, משתף אותה בחלק שחבוי בתוכו שהוא לא רוצה לפגוש בעצמו ובטח שלא לספר עליו בגלוי. כשהוא עושה היפוך תפקידים כזה ומניח עליה את תפקיד החיה החלשה ובורחת הוא מספר לה על הפחדים שלו והחרדות שלו. המטפלת קיבלה על עצמה באופן מלא, שוב ושוב, במשך מפגשים רבים להיות החיה הנרדפת.
היא הבינה מה דביר מבקש ממנה באמת ונכנסה לתפקיד באופן מלא. החופש שלה להיות איתו בדיוק במקום שביקש נתנה לו יותר ויותר חופש והוא החל להתחזק.
בחוץ, סיפרו הוריו הוא נעשה בטוח יותר ויותר. גם בטיפול החלו להגיע סימנים: המשחק התחיל להשתנות.. הדג המבוהל מצא אצות מיוחדות שבעזרתן הוא גדל וגדל עד שהפך להיות גדול ומאיים לא פחות מהכריש וכך החלו קרבות כרישים של שתי חיות חזקות. דביר כבר היה מסוגל להכיל נוכחות עוצמתית מולו.
סימן נוסף לשינוי משמעותי הגיע כשדביר הסכים להתחלף בתפקידים להיות הדג הנרדף. המשמעות הייתה שהוא הסכים לקבל את החלק החלש בתוכו, את החלק החרד ולתת מקום לפגיעות ולחולשה הטבעית הקיימת בו ובכולנו.
לסיכום: כיצורים חיים המתמודדים עם אתגרי החיים, אל תוותרו על העולם הרטוב שבתוככם. ולעולם אל תוותרו על המשחקיות שבכם. בעזרתה תצליחו לחלום, להגשים, ללמוד, למצוא עניין ומשמעות, להיות בתוך קשר ולגדול.
כמטפלים אל תרגישו אשמים שאתם "רק" משחקים עם ילד בטיפול. כשלומדים את רזי הטיפול בעזרת משחק יודעים שהמשחק הוא הדבר.