להציף את השכול

א' בן 57, אלמן ואב לשלושה, מנהל בכיר בתחום התקשורת, לפני מספר שנים שכל את בנו במהלך שירות צבאי ואת אשתו ממחלה סופנית. הוא לא סבל מדכאון, לא חרדה ולא פוסט טראומה, הוא היה מרוקן ועצוב עד אין קץ. חייו נעצרו ביום בו איבד את יקיריו. במהותו א' הוא איש אופטימי ושמח, אך עם כל מכה אותה חווה הוא נחלש ונחלש. לאורך השנים עבר מספר רב של טיפולים פסיכולוגיים קלאסיים שעסקו בעיקר בכאב. א' הגיע לטיפול במים במקרה,

סביב כאב פיזי, גופו היה מכווץ וספסטי, כפוף ומנוון. א' חש צער עמוק, ללא תחתית שעלה במרחב המיימי ללא מילים, גופו זעק את הכאב והתסכול אותו חש. הטיפול הרגשי במים איפשר לא' להביא את תכניו הפנימיים, דרך הגוף והמלל, להציפם ללא קושי ומאמץ.בשלב מתקדם בתהליך הצליח א' לבטא את תחושתו ואמר: "זה לא שהעצב הלך או שכואב פחות, אלא שאני פשוט מצליח לשאת אותו יותר בקלות". בכל פעם כשנכנס למים חש שעוד חתיכה מהפאזל המפורק של חייו מצליח להתחבר למקום הנכון. דרך העבודה התנועתית הצליח א' לחוש בחזרה מהי זרימה, הצליח לווסת את התסכולים האדירים אותם חווה. לדבריו, בסיום כל מפגש נותרו עימו המים לכמה ימים, מה שאיפשר לו שינוי משמעותי בתקשורת עם הסביבה. בעקבות הטיפול במים חזר א' לחיות את החיים. הוא רוכב, שוחה, רוקד, מצא זוגיות שנייה ומתענג עליה. א' מסכם: בחרתי בחיי מחדש, כמו המים.

החוויה של האדם האבל

אובדן אדם יקר הינו בראש ובראשונה פרידה, פרידה שאינה מבחירה. החוויה העיקרית של האדם האבל כוללת תחושה של גזל שנגזל ונלקח ממנו ללא רשות או בחירה. נטישה, תחושת "חור", היעדר חיבור לעצמי ולאחר, תחושת "לבדיות", בדידות. חוויה של קרקע הנשמטת מתחת לרגלי האדם האבל, ללא יכולת לשלוט במצב. שינוי בתחושת הזמן ובחוויה של "זמן שעון" המשותף לכלל העולם, האדם האבל חש שהוא אינו שותף לזמן שממשיך לנוע בעולם. תחושת דה-ריאליזציה: "העולם מרגיש כמו סרט לא אמיתי", דה פרסונליזציה: "זה לא קורה לי אלא למישהו אחר". חוויה של כאב בלתי ניתן להתמודדות, בלתי ניתן להכלה.

התמודדות עם אבל ושכול במרחב המיימי

המרחב המיימי מספק לאדם האבל הקלה ולו הזמנית ביותר לכאב האדיר הבלתי ניתן לתיאור אותו הוא חווה. המים מאפשרים לו לנשום לרגע, לחזור לפעימת נשימה נוכחת מהחוויה של "המת המהלך" אותה חווה במציאות חייו. המים מאפשרים לו חוויה אבריאקציה של התפרקות, שכה קשה לו לחוות ביבשה. המים מהווים עבורו מזור מסויים לקושי הבדידות הבלתי נגמר אותו חווה, לרגעים בודדים הוא חש שאינו לבד בעולם וכי יש עדיין מי ששומר עליו. הכניסה למרחב המיימי מאפשרת יצירת שינוי במערכים הפזיולוגים של האדם האבל, מסיעת בהנעה של המקומות המכווצים, הפחתת הספאזם הגופני והפשרת הגוף הקפוא.

המרחב המיימי מאפשר לתחושת הפיזור אותה חווה האדם האבל להיאסף, מביא התחברות של חלקים שהתנתקו (הן בחוויה הגופנית והן בהיבטים קוגנטיביים ורגשיים). המים מייצרים מעין גשר מהחוויה של האדם את עצמו לפני האובדן, לבנייה של "עצמי חדש" שמכיל בתוכו את האובדן.

שיטת טיפול רגשי במים לשכול ואבל

הטיפול הרגשי במים יכול להשתלב כשיטת טיפול נוספת בתוך ארגז הכלים המקצועי של המטפל הקלאסי. ניתן להשתמש בה במצבי תקיעות בתהליך, כשמעונינים להתבונן לעומק בחלקים בלתי מילוליים, בעבודה על שכול, אבל ואובדן. ניתן לשלב מפגשי מים בודדים בתוך המערך הטיפולי הקלאסי ביבשה או להעביר את המוקד הטיפולי כולו לקליניקת המים.

הטיפול בשכול ואבל במרחב המיימי יעבוד דרך שילוב בין השלב ההתפתחותי של האבל לבין השלב ההתפתחותי של התהליך הטיפולי. נייצר קורלציה בין חמשת השלבים של קובלר רוס לבין חמשת השלבים של הטיפול בהתאמה

שלב ההכחשה- contain

שלב הכעס- watering

שלב המיקוח+ הדיכאון- grounding

שלב הקבלה- titration

חשוב לציין כי העבודה עם שכול ואבל הינה בטיפול ארוך מועד, כך שמשך כל שלב הינו סובייקטיבי לגמרי ותלוי במצבו של המטופל.